קקאו זה המדיסין של הלב, של פתיחת הלב, ואיתו נפתח את המעגל- בשתית קקאו טקסי שמגיע מדרום אמריקה. עבור בני המאיה פרי הקקאו סימל את ליבו של האדם והם היו שותים את משקה הקקאו באירועים מיוחדים או כשרצו לשבת יחד במעגל ולהפגש באמת, וזו כוונת הערב הזה, להפגש, לא רק ברמת הסיפור, אלא לב אל לב ודרך זה ליצור אחדות, אור, שלווה, להעצים את תחושת החיים והחיוניות.
יחד עם הקקאו נשתף מילים מהלב, נניע את הגוף בצורה חופשית ומשחררת ונשיר שירים יחד שמביאים עוד תדר של אהבה.
דרך התנועה והשירה נאפשר למה שצריך להתשחרר, להשתחרר, להתנקות, לזוז ולחדש שמבקש להגיע, להגיע.


בימים אלו מאוד קל, והכי מובן! להשאב לקושי, לכאב, לחושך, לדפוסים לא מיטיבים שכבר נפטרנו מהם ועכשיו ברגעי מצוקה חוזרים, להמשיך לראות חדשות ולגלול בטלפון- אבל כפי שאני רואה את זה,
בדיוק בזמן הזה אנחנו צריכים להעלות את התדר ולייצר גם אור, אחדות, תחושת יחד, זה הרגע להעריך את החיים ולחיות אותם במלואם, להתחבר לאמת של האהבה ולהרגיש את עוצמת האור בזמן של חושך גדול